מלך השדים הנצחי, בנם של נעמה ושימדון (לפי ספר הזוהר).
      בתלמוד הבבלי מסופר כי שלמה המלך השתמש באשמדאי לצורך בניית בית המקדש. אשמדאי הסיר משלמה המלך את הגנותיו בתכסיס מחוכם, וזרק אותו למרחק ארבע מאות פרסה.  אשמדאי תפס את מקומו על הכס, עד אשר שב שלמה מן הגלות - כשראה אשמדאי את שלמה, הוא ברח. שלמה המשיך להיזהר מאשמדאי, ומינה שישים גיבורים חמושים לשומרו בכל עת.
‍
← אטימולוגיה
בעברית, מזוהה השורש ש.מ.ד, קרי הרס; הכחדה. מקור השם בשפה הפרסית; אזמידאן = שטן (מילולית: aesma-כעס; daeva-רוח, שד).

באגדות חז"ל ובספר הזוהר השדה לילית מתוארת כאשתו הראשונה של אדם, ולאחר מכן אשתו של המלאך/שטן סמאל. לפי המיתוס, היא מסכנת את היולדות והיילודים.
      בפולקלור היהודי היא האנטיתזה לדמותה של אישה יהודייה נשואה וכשרה, בעוד בימינו יש הרואים בה דמות פמיניסטית - שכן היא ביקשה להיות שווה לאדם ומתוארת כיצור מיני.
      לילית מוזכרת פעם אחת בתנ"ך: ”וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת-אִיִּים, וְשָׂעִיר עַל-רֵעֵהוּ יִקְרָא; אַךְ-שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ; אַךְ-שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, אִשָּׁה רְעוּתָהּ” (ישעיהו, ל"ד, י"ד)
      יש המפרשים שמדובר במין ציפור (ועל כן קרויה הציפור הדורסת לילית השלג), בעוד שלדעת אחרים המדובר בשדה מכונפת (רש"י) או באם השדים (מצודת ציון).

מפמלייתה של לילית. אחת מארבע אמהות השדים (יחד עם לילית, מחלת ואגרת). אמו של השד אשמדאי.
      במדרשים תלמודיים נעמה נזכרת כפילגשו של אדם, ובספר הזוהר מזוהה כאחותו של תובל-קין, שיופייה גרם לבני דור הפלגה לזנות אחריה מחמת יופייה.

מלאך חשוב בספרות חז"ל, הנחשב טוב ורע כאחד. בספרות היהודית הוא מזוהה כשטן וכמלאך המוות. ברזי חנוך הוא נסיך השדים.
      בחלק מהמקורות הוא מוצג כאנטיתזה למלאכים מיכאל וגבריאל, כמו גם הכוח שפיתה את חווה בצורת הנחש, כאביו של קין ולעתים גם כמלאך שנאבק ביעקב.
      בקבלה ובזוהר נכתב כי הוא לקח את לילית לכלה, וקיים יחסים גם עם השדות נעמה ואגרת בת מחלת, שכולן נחשבות למלאכיות הפקרות.

← אטימולוגיה
'סומא' (=עיוור) + 'אל'. כלומר: מסמא את העיניים מלראות את ה', ומרחיק את האנשים מהאל.